05/15/13

דלת אל אש: מה תוקן בתיקון ליל שבועות השנה

.כל הלילה בערו המילים וסלסלו הצלילים כעשן מדורה שסביבה ישבנו עד עלות השחר

צילום:עמיחי לאו לביא

בינה – הישיבה החילונית ברמת אפעל.  הוזמנתי ללמד וללמוד פה הלילה, וקמעא קמעא הפך

קהל של כמה מאות זרים למשהו קרוב יותר לקהילה מודעת, נוכחת, נושמת יחד בפעימה פשוטה של הקשבה עמוקה.

רוב הלילה הוקדש ללימוד על האש. אש כסמל האל, דימוי החויה הדתית, רתמים בוערים בפיו של משה הקטן שהפכו ללהבות מתוכן התעופפו אותיות שהן מה שנתגלה מתוך האש בלילה הוא שהוא הלילה הזה שהיה.

.אנחנו הטכנאים, אמרו המנגנים ובראשם נתנאל גולדברג נעים-זמירות, ובאנו לתקן את שבועות

מה התקלקל? לכל אחד ואחת צורך בתיקון פרטי אחר. אני דרשתי ולימדתי בענין הצורך לתיקון הבדידות האנושית הבסיסית, שבעבורה ניתנה תורה בסיני ובעבורה נוצרו כל הדתות כולן, ונקהלו קהילות.  התיקון נועד להתחברות מחדש של הנפש האנושית אל הציר האנכי  המקשר שמים וארץ, והתחברות מחודשת אל הציר האפקי המזין את הנשמה המצאה לאהבת בין אדם לחבירו. תיקון לילה שלם, מאפילה לאורה,של פחות בדידות  ויותר יחד. מדורה מחממת. אש ברכה

וכל הלילה, בנגיעת אמן, הוביל אותנו דב אלבוים, מורה ודרשן מופלא אל תוך האש ואל תוך האידרא  הגדולה ובמעלה ההר הבוער כולו לתיקון הפחד  הקמאי מהאש השורפת לעידון המפגש עם הפלאי

לפנות בוקר,  בערך ב4, המום דימויים  וטרוט עינים,  צלילים של נבל, ופסוקי זוהר, הייתי צריך לחלץ עצמות ונעמדתי מחוץ לאולם הלימוד

וראיתי

“מולי דלת שכתוב עליה “אש

וכסא

מול הדלת

ממתין

לשער שיפתח, לשחר שיפתיע, לאסימון שיפול, לתובנה שתפער משהו חדש בקרבי

והקשבתי לדב והבטתי בדלת

ומילות השיר של יהודה עמיחי עלו כמתוך האש

בדיוק

ללילה של תיקון לב ועידון אש ותפילת שחרית פשוטה לשלום ושלוה ואש מאוזנת ולא שצף קצף להבה

ואת השיר הזה לקחתי איתי אל הים, בזריחה של בוקר, תיקון קטן של הלילה החשוב שבו באש ובמים באנו בסוד פשוט של נוכחות באש של  מה שיש:

אנשים באולם המואר עד כאב

דיברו על הדת

בחיי האדם בן זמננו

ועל מקומו של האלוהים

אנשים דיברו בקולות נרגשים

כמו בנמלי תעופה.

עזבתי אותם: פתחתי דלת ברזל שכתוב עליה

“חירום”

ונכנסתי לתוך שלווה גדולה: שאלות ותשובות

(יהודה עמיחי)

.בתודה רבה לרבה מירה אחות באש ומים

 שבועות תשע”ג .תוקן ולא נשלם