08/26/12

goodbye to graves of craving? prepent5773 day 8. 40 days to finer focus.

עברית בהמשך

“I” didn’t need that coffee cake this morning, but “I” bought it somehow and it went great with the ice coffee, sitting out in the sun, in  my old street corner cafe on a Sunday morning. Later, “I” sat down and thought about “it.”.  It’s not a big deal – pastries penetrate here and there through my usually firm fences of nutrition regulations. But it is a big deal because this tiny breach, all at once re-minds me of the gap between my theories – and my practice. Maybe it’s time to refresh the operations manual and redefine the perfect dials. Where else in my life are these behaviours that require awareness – where are my current lapses?
Start small. Re-focus on nutrition is a good intention at this time of year. I know what makes me feel healthy and strong and fit – and it’s
up to me to get back on track. Deadlines are helpful, and cravings need to be examined for a rebalanced happy life.
I’m making much more of a mini-coffee cake than the $1.95 it cost me but it is for me, today, this 8th day of this prepent journey, a token
of the tricky thing we call craving – or desire  –  this wanting something seemingly good for us so badly that we blur the lines of better judgement.  A very thin line between healthy wanting and excess.
It’s related to gluttony, and greed – the graves of craving. In the Torah there’s this story about the wandering Hebrews who wanted meat so badly, tired of Manna, and quails were driven to them by the wind, and they all overate and many died there with meat still in their mouths and  that mass burial site was named the graves of craving
The graves of craving become a powerful symbol for the power and price of excessive behaivour. see here for a great teaching on the graves of craving 
 There’s no point, for me, in being super strict on diets or any fundamentalist kind of behaviour. Some fleixibilty is vital. We adhere to various rules of conduct – and it’s always a work in progress –  as we find ways to live a more examined  and balanced life. And every once in a while, like this annual window –  it’s good to reexamine the operation manual of self and readjust the dials. Wanting life is good, and nurturing a sense of perspective, a consciousness of appreciation for what already is in a more crave-less way – is great. and hard.
This is the week of ‘farewell’ – following the first week of ‘harvest’. What am I ready to say goodbye to, who has left my life, what ideas and ideals do i leave behind?
starting with a visit to the graves of craving, where, according to the Keeper of the Good Name we get to bury our cravings-in-excess at each visit. Like now.
“I” pause here today to acknowledge my cravings, then and now,  to make a list  of the top five cravings that are most on my mind at this time, this past year and deserve some attention.
And  when done with this list “I” sigh, and commit to more diligent awareness, and walk away from the graves, to make a salad.
לא הייתי צריך את עוגת הקפה הקטנה הבוקר
אבל
בכל זאת קניתי שילמתי אכלתי נהניתי וזה הלך מצוין על הקפה הקר בוקר ראשון בשמש בפינת הרחובות המוכרת כל כך על יד הבית
ואז חשבתי על מי קנה ולמה כשבעצם יש הסכם ברור אצלי שזה מיותר ובטח ששכתחליף ארוחת בוקר ובכל זאת – החטא התקיים פעוט ככל שיהיה
ושובהתחדד לי המתח הזה בין התיאוריה ויישומה, החוקים והנוהגים וההתחייבויות – והצורך לחזור ולבקר את היישום בפועל ולהסיק מסקנות
זאת רק עוגת קפה קטנה אבל היא מסמלת את החריגות שלי בשנה האחרונה מפרוטוקול ההתתנהגות הפרטי שלי על שלל אגפיו
אבל הגבול הדק בין רצון בריא ותאוה למיותר מתגבר על הנבון והנכון בחיי? מדוע דווקא שם
בלי להיות טרחן אדוק מדי – כי הגמישות היא היא המפתח לאושר- ברור לי שעת להדק את הברגים פהושם ולבקר מחדש את פרוטוקל ההתנהלות האישית לרענון הוראות ביצוע ויישומן
התזונה זה מקום מצוין להתחיל
מזכיר לי תמיד את  קברות התאוה – קבר האחים ההמוני במדבר סיני בו קברו את אלו שהתאוו לבשר כל כך ובשר השלווים הטריים עוד בין שיניהם. הבעל שם טוב כותב שבקברות התאווה קבורות התאוות עצמן. לבקר בקברות, כמו עכשיו, הוא אקט של הצדעה לתשוקה האנושית על כל פניה,
וחידוש הנכונות לשימוש נכון ונבון בצרכנות אחראית ובריאה
זה השבוע השני של מסע לפני ולפנים. קדם לו שבוע אסיף הפירות הבשלים, וזה שבוע הפרידות מהמיותר או יקר ואיננו
כמו רשימת מאווים פרטיים שעלי האחריות להודות להם  ולהבין את מקומם בחיי ומה הם משרתים ואולי לקוברם
ואז אני הולך להכין סלט
–Amichai Lau-Lavie