Smile in the face of crisis. PREPENT5773. day 30.

עברית בהמשך

There was no ark for the Torah. And I had no voice left, from all the coughing.
And Rosh Hashana was an hour away, people already started showing up to winery for the evening prayers. Never mind why there was no ark – the barrel we had built together with the doors carved just in the right angle to let the Torah in and out easily – had disappeared. Somebody messed up. And now there was no time for blame or fury – just a quick solution that will save the day. Should any of you be reading this who are also attending our services downtown – note – it may look like the same old barrel-ark of yore but it is not and there are no doors, a curtain hangs and somehow all is well despite the drama. As for my voice, it comes and goes, lozenges and teas and different medications and keeping it low. Once the prayers started, anyway, I’m on a roll, and all else falls away.
Intention on this first day of the year and the 30th of this count? Deal kindly and humbly with situations that demand creative thinking and quick solutions. Crisis resolution – elegant and calm. I tend to fume and furrow and stress and blame and I regret to say that I did some of that yesterday afternoon and I want to do less of that – today, tomorrow, all year round. The recipe is simple but ignored a lot: deep breath, keep calm, keep doing what you’re doing, work with others to do the best possible under the circumstances when things go wrong, and embrace the fact that possibly they are not wrong – it’s just a new day, a new year, a new barrel-ark, a more modest voice, a new way of doing things unlike what we are used to, and perfectly perfect for the new and now.
A new barrel ark is up on stage. My voice will hopefully survive the next two days of praying and talking. May all challenges be met with a smile.
Shana Tova.
שעה לפני תחילת תפילת החג ואין ארון תורה על הבימה ואין לי קול בכלל, מרוב השיעולים
לא משנה כרגע למה אין ארון. חבית היין שאלתרנו לפני שש שנים במיוחד לשימושה כארון הקודש לספר התורה – נעלמה. מישהו עם ראש קטן פישל והנה אנחנו ואנשים כבר נכנסים אל בית היין לתפילת החג והיכן נשים את התורה
אלתרנו עם חבית אחרת ובדים ונרות וברגע האחרון ממש, כבר יושבים כמה מאות אנשים משתאים, העלנו אותה אל הבימה והכנסנו את התורה והכל בסדר
וכשהתחילו התפילות גם הגרון חדל להציק וכמה שיכולתי דיברתי ושרתי והתפללתי והתנועה זרמה –  ותודה להגברה
כוונה ביום הזה של הספירה, ראשון לשנה ושלושים מאז התחלנו (לא 29 אגב, פיספסתי בספירה מסתבר) היא לעמוד מול משברים בקור רוח אלגנטי ולא להלחץ
אני נוטה לדרמות, חשיקת שינים וגבות מכווצות והאשמות ומלמולים
זה לא עוזר
אתמול נמנעתי בעיקר מכל זה ופשוט עבדנו יחד – צוות שעוד לא יצא לי לכיר אותו וביחד להציל את המצב ובמהירות
למען האמת כן שלחתי מייל אחד זועם מהיר שמוטב היה אם היה ממתין עד אחרי החג – סתם שחרור של לחץ
אבל בכללי היה בסדר והודיתי לכולם וחייכנו וטופל
נשימה עמוקה, ניתוח מהיר של המצב-משבר-אתגר, עבודה משותפת לפתרון יצירתי,וידיעה עמוקה שהחדש איננו מה שהיה, ואולי יש חסד או יופי בפתרון הזמני והחדש הזה
זה לא מה שהיה וזה לא מה שרצינו אבל זה מה יש וזה בסדר גמור וזה נפלא
כי זה ההווה היא ההויה
יום חדש, שנה חדשה, חבית חדשה ששודרגה לארון הקודש, וגם הקול שלי ישוב ובינתיים הוא שקט יותר ומהורהר
יהי רצון וכל המשברים למינהם יפגשו חיוך ונחישות פשוטה ואלגנטית השנה
שנה טובה