עברית בהמשך

She was brought up with the best of manners and it always shows. We’ve worked together on various projects for a few years and the word that best describes her is ‘gracious’. Earlier this week I got a thank-you card from her, beautifully hand written, thanking for  a gesture of appreciation on my part in some such way, stamped and addressed and mailed, like in the old days. Full of grace.

Such a simple thing – a thank you.
I begin each day with the mantra of Modeh Ani – what I am grateful for. This is how I begin each prayer service. And still, it takes constant reminding to live  with gratitude and to let it show more often.
David Grossman wrote a famous essay once about the birth of his son, and how he parked his car on the slopes of a hill outside the hospital as the sun rose and a voice inside him whispered – say thank you. Thank you to who? he asked himself. I don’t believe in God! Your wife just gave birth to a healthy baby boy – said the voice in his heart. Just say thank you.
I know that I myself walk around often with a deficit of gratitude. Not just the fact that I could be more proactive in thanking people (and the grand creator) for any number of kind gestures, but also my wanting to be thanked more often for gestures in kind.  I’m working on my own realistic set of expectations as to when to expect it (never, actually) and how to appreciate it graciously when it comes (always.)
Today’s task, on the eve of the last Sabbath of this journey: Share  ONE thank you note with someone else  – via mail or email, phone or conversation, for something big or small, recent or not.
And one more task. Take a minute, a full sixty seconds, to sit quietly and thank yourself for all the awesome things you do.
Shabbat Shalom

אחת הנשים עימן אני עובד גדלב בבית עם ערכים מצוינים וחינוך מוקפד לנימוסים. השבוע קבלתי ממנה כרטיס ברכה עם “תודה רבה” בתגובה לאיזו מחווה שממחתי לחלוק איתה בחודש שעבר
לא ביג דיל אבל בכל זאת: כרטיס נאב, כתוב בכתב יד, מילים מהחב, נשלח אלי בדואר כמו פעם
גרם לי לאהוב אותה יותר ולהרגיש טוב באותו יום
כזה דבר קטן גדול – לומר תודה
אני קם כל בוקר ומילות “מודה אני” אוטומטית על שפתיי ולפעמים אני מתכוון יותר ולפעמים פחות
וגם אם נימוסיי הולמים ואני מקפיד גם על תודה ובבקשה עדיין יש מקום בחיי לחיים יותר מלאי הוקרה ותודה. מהלב
בלי ציניות ובלי ציפיות מיותרות
דוד גרוסמן כתב
פעם על הולדת בנו, איך עצר את הרכב על רכס ההרים מחוץ לבית החולים בעין כרם והביט אל הזריחה וקול פנימי אמר לו – תגיד תודה – והוא חשב לו – למי אומרים תודה? אני לא מאמין באלהים? והקול הפנימי התעקש – נולד לך ולאשתך בן בריא היום – פשוט תגיד תודה
אני מודע לכך שאני מסתובב  לפעמים עם תחושה בבטן של
גרעון בהוקרה
לא מספיק מקבל את התודה שאני משתוקק לה מכל מיני אנשים בחיי
ויודע שלא מספיק מודה לאחרים – באמת – בהוקרה – על אי אילו חסדים וטובות וסתם ידידות וחיבה
שוכח
לכאורה מובן מאליו
משימת היום, ערב שבת שובה וכמעט סוף המסע הזה לפני ולפנים: תודה אחת, בכתב או בעל פה למישהו אחד על משהו אחד עתיק או חדש
וגם
דקה אחת בשקט גמור להודות לעצמי על כל הגדולות והנפלאות והקטנות והפשוטות
ונאמר אמן
שבת שלום

One thought on “Thank you for breathing. PREPENT5773. Day 34

Comments are closed.