מה לא הספקתי לתקן במסע הזה לפני ולפנים? עומד, הנני העני ממעש, נבוך בשער המקדש, על סף יום הדין : מלא בושה וכלימה על כל מה שלא הספקתי למרות שרציתי וכל הטובות שלא גמלתי וכל הפחדים שהתגברו אצלי על השמחה
אשמנו בגדנו מכה על הלב סליחה ומחילה וכו וכו
כל ההחטאות וכל המעידות
נבוך
בפתח המבוך הזה ששמו תשובה
למרות הרצון הטוב, אלוהי היקרה, הנה אני מתייצב לדו”ח השנתי והאמת – לא התעמלתי מספיק לאחרונה והתזונה שלי ככה ככה, ויש כמה הרגלים מיותרים שטרם נפטרתי מהם, וענינים עסקיים, ואני משתדל ללכת לישון מוקדם, ולא להתרגז ולא להעליב ולהאמין באמת ותמים שיש דין ויש דיין בכל הכאוס הזה
ולמחזר
ולאהוב את הזולת
ולהתנדב
וכו
משתדל
והנה אני ערב יום הארבעים של הכפרה והתיקון ואני מרגיש שאמנם מירקתי לא מעט ותיקנתי והתכוננתי ובכל זאת אני מודע לכל כך הרבה שצריך תיקון ושיפור וכנות ואומץ ונחישות והתמדה
ולא מעט מקומות שחיפפתי ויכולתי לנסות יותר
רוצה לנצל את הימים האלה לחשבון נפש של אמת
ללקיחת אחריות
אבל לא להלקאה עצמית
לבקש סליחה מעצמי
כמו שמבקש מחברי
ומאלהי
סליחה עצמית קודם
כל מה שלא הספקתי לא הוספק, ודי. ואת הלב אין להכות עם האגרוף כי דווקא ללטף כמו מסאז’ לכל הלמות של דופק וכל כאב מצטבר
לקחת אחריות על כל מה שהיה
כולל כוונות טובות ותוצאות מפוקפקות
המשך יבוא
ועם חמלה עצמית
סליחה עצמית
והערכה עצמית
להתכוון באמת
להתחיל
שוב
מבראשית
שנאמר
לב טהור
ברא בי אלהים
ורוח נכון
חדש
בקרבי
גמר חתימה והתחלה טובה
