להרבות בשמחה אמיתית/קול קורא
מחר ראש חודש אדר – מרבים בשמחה. כשהייתי ילד זה היה יום האם והיום זה יום המשפחה – בסה”כ הרבה סיבות טובות להוקיר ולשמוח על מה שיש ומה שעוד יש לתקן.
לכבוד האמהות כולן, והמשפחה במובנה הרחב והמכיל ביותר, ולרגל השמחה והקדושה והשויון וחופש הפולחן – אני מתכוון להתייצב שוב מחר בשבע בבוקר ברחבת הכותל המערבי לתפילת ראש חודש ולתמיכה בנשות הכותל ומאבקן הצודק. הכותל הוא סמל לאומי וככזה הוא שייך לכולנו, לכל המשפחה, והענין פה הוא לא רק תפילות נשים – אלא המרחב הציבורי הרוחני שאיננו נחלת מגזר אחד בלבד.
כישראלי גאה שגדל בבית אורתודוקסי, הושבע כצנחן ברחבת הכותל, ובחר באורח חיים יהודי ליברלי ושיווני – גם בארה”ב וגם בישראל, וכאב לשתי בנות ובן – המאבק הזה הוא המאבק שלי. זה סיפור משפחתי על אחריות הדדית וחזון משותף.
וזה לא פשוט בכלל.
אני לא בענין של תפילות נפרדות לגברים ונשים אבל מכבד את החלטת כל אחת ואחד להתפלל ולהתקרב אל הקדושה על פי רצון אישי. אלו ואלו דברי אלהים חיים. תפילת נשות הכותל היא בראש ובראשונה תפילה – פרובקטיבית ומתריסה – אבל תפילה, אמיתית. במדינת ישראל עוצרים נשים שמעיזות להתפלל?
האמנם? כן.
בתפילות ראש החודש בכותל לא נעים לי לעמוד מאחורי המחיצה ולהיות נוכח-סמוי בתפילה אותן מובילות נשים הכותל האמיצות בחלקה האחורי של עזרת הנשים. לא זו דרך תפילתי ועלבון המחיצה שדרכה קשה לשמוע ולעקוב, עם שלל שוטרים מסביב המצלמים ומעוצבנים מבהירה לי היטב היטב את גודל ההדרה הקיימת עדיין. אבל אני שם לתמוך. ועכשיו יש עוד דרך לתמוך – באופן פעיל.
לפני חודשיים נחתה גזירה חדשה מרב הכותל – אין לנשים ללבוש טלית או אפילו להכניס טלית לרחבת הכותל. פגיעה במנהג המקום.
במקביל יש תזוזה קטנה – נתניהו הטיל על שרנסקי את ענין המ”ומ ומציאת פתרון יצירתי לתפילה שוויונית בכותל שלא מעבירה אותנו לאזור סוג ב’ ומכבדת את רצונם של מיליוני יהודים ויהודיות מרחבי העולם להתפלל בכותל על פי נורמות ומנהגים שויוניים. גם בכנסת החדשה יש קולות מבטיחים שרוצים ורוצות לראות שינוי לטובה.
אבל דיפלומטיה זזה לאט, ובינתיים, מחר בבוקר, על פי הציפיות, יאסרו אנשי הבטחון בשערי הכותל על הנשים להכניס את הטליתות שלהן למתחם. כמו לפני חדשיים ייערמו הטליתות המוחרמות על יד גלאי המתכות, בושה וחילול הקודש. כל אשה שתתעטף בטלית (מצוה המותרת לנשים על פי ההלכה גם אם אין מחויבות עליה) תיעצר. שובר את הלב ומחמם את הדם.
אני מתכוון לבוא מחר עם טלית, ואולי יותר מאחת. ואני מתכוון לעמוד מאחורי עזרת הנשים, עטוף בטלית כי אני גבר ומותר לי. אשמח לחלוק את טליתי עם כל אישה שתרצה לעמוד איתי שם, בתפילה משותפת, משפחתית. לא בהתרסה, לא בפרובוקציה, לא נגד – אלא בעד התפילה, השוויון, הקדושה שיש בה מן העתיק ומן החדש והמודרני והשוויוני. שנים אוחזין בטלית. פשוט מאד.
ובעוד אני כותב כאן נודע לי שמורי ורבי הרב פרופ דוד הרטמן נפטר הבוקר. ממנו למדתי על גדולתה של מחלוקת ועל היכולת להכיל את כל פניה של היהדות, חדרים חדרים, יחדיו. יהי זכרו ברוך.
אני בא מחר לכותל בגלל השמחה הגדולה שהיא מצוות התיקון והזכות העצומה של החירות והאחריות שלנו כלפי הדורות שהיו והדורות הבאים וההתקדמות שלנו אל מקום טוב יותר. תצטרפו אלי? חודש טוב ושמחה של אמת.
—
4 thoughts to “על ראש שמחתי – למה ראש חודש אדר בכותל”
עמיחי, המון תודות – על התמיכה ומילותיך המרגשות. ראש חודש אדר שמח לכולם!
עמיחי תודה – כתבת מהלב ועם שכל ישר. תנחומים לך ולכל עם ישראל על פטירתו של הרב דוד הרטמן. שנזכה ליותר שמחות ולפחות עצב ושתפילתנו מחר יעבור בשלווה.
יפה. ויש עוד מחיצה, זו “מחיצת הוואקף”, המונעת גישה חופשית ופולחן חופשי שהחוק החילוני של מדינתת ישראל מבטיח לכל אחד ואחד מבני הדתות (שלא לדבר על איסור חילול מקום קדוש) לכל מי, גבר, אישה ומכל הסוגים, יהודי ואף נוצרי, להתפלל (מה זה להתפלל? אפילו לדוברר שפתיים) כלפי שמעיא. אולי אחרי הכותל תעלה מעלה ותן כתף למאבק נוסף?
הר הבית הוא המקום החשוב באמת לעם היהודי ולא הכותל, ודווקא בו נעצרים יהודים שמתפללים.מאבק אמיתי על חופש הביטוי צריך להתחיל שם
Comments are closed.