Jacqueline: damaged goods

Amichai: I’m in the middle of preparing for this evening’s festivities – my birthday party, coinciding, as always with Yom Ha’Atzmaut (I celebrate my Hebrew date, there’s always a two-tier cake), when J. calls and asks for urgent help: His mother, dying of cancer, is near the end. J. is about to debut his biggest Broadway role ever. He is trying to be 100% there for his mother and 100% for his professional career and his soul is torn and mine is too- how can I be there for him at this time and also for me? time wise and focus wise – an inner tug – death and birth, celebration and mourning, hand in hand, can we strive for 100% of both, of all? The annual shift from Day of Memorial into Day of Independence is that kind of challenge also – how to hold in one hand, in one day, the transition from pain and loss to joy and pride, wipe one tear and raise your head, both, together. The Jewish neurotic beautiful complexity at its most fragile and honest.

Some say Hallel tonight and tomorrow, the Psalms of Praise, with blessing, some don’t, some find a compromise. How do we celebrate the state of Israel, honor the mythic-divine dimension of a homeland, recall the loss of lives and pain of the Palestinian nation on this same day?
Because somehow we have to, and somehow, we can.
Count 19 tonight, Hod of Tiferet, the Majesty of Compassion, the dignity which comes with a heart full of contradictions, paradox, wonder, equanimity, love, and a heart full of hope for a real peace, of all pieces together, a peace of hope, and heart, and mind. Let it be.
תוך כדי ההכנות למסיבת יום ההולדת שלי המשולבת בחגיגות העצמאות
כמו תמיד, עוגת שתי קומות – אחת למדינה ואחת לי, מתקשר ידיד, שאמו גוססת מסרטן, וימיה ספורים ממש – הוא צריך נחמה וכתף ויד וזמן ועצה והוא קרוע בין הקריירה – ממש בימים אלה עולה על הבמה בברודווי בתפקיד חייו, והוא רוצה להיות 100% עבור התפקיד ו100%
עם אמא
ואני רוצה להיות איתו ובשבילו ובאמצע החגיגה גם טעם
ככה זה היום – המעבר מזכרון לעצמאות, צער לחג, המהפך הנרוטי והידוע שמאחד את כל הניגודים
שמייצג יותר מכל את ההויה הזאת שהיא החויה הישראלית
יש האומרים הלל היום ומחר עם ברכה, ויש שלא, או כבר לא, ויש הבוחרים בתפילות אחרות מתוך מבוכה והזדהות לא רק עם ישראל ויום חגה אלא גם עם העם הפלשטיני וצער הנכבה ואני שמחר אתפלל הלל בשם ומלכות גם אעצור לדקת דומיה לזכר האיבה והצער והקרבנות כולם. אפשר וחובה להגיל במאה אחוזים בגיל ורעדה גם יחד את כל הרגשות כולם
ספירת י”ט לעומר – הוד התפארת, לב מלא וגדוש בכל הרגשות הסותרים ושמחת חיים והווית ההווה – שלום של ממש המורכב מכל החלקים כולם. לו יהי
shir shel yom: Hebrew poem for the day of remembrance+my translation
day 20 of 50 Hope is Rust and Patience