Jacqueline: (heel from a shoe)
unbalanced, uneven & unstable,
despite it all, we’re still walking.

Amichai: With 12 days yet to go on this journey, a broken heel can be what makes it perfect, or perhaps, a fix is due right now?
We stumble through life, full of our imperfections, trying to hide them or camouflage our flaws in genius ways. Every journey brings, at best, a deeper understanding of just how ok it is to be imperfect, and how each of us, in different ways, is doing just the best we can. Awareness of the flaws, this heel, for instance, are tokens of kindness, important winks: The little tweaks, a visit to the shoemaker or the therapist , are small reminders of what we can do to be more happy, and to stumble less.
38, Tiferet of Yesod, is the full heart kindness needed as we focus on the root of our own undoing, and the root of our deepest hopes. To stand firm, both heels, naked, in the wet soil, tall and straight, an I between earth and heaven, grounded in the will to keep on walking and to make a difference with each day’s new count. Jacob, also, he who represents Tiferet, on his journey home, wrestled and walked away limping, a wrestler with all that perfectly is.
תריסר ימים נותרו לסוף הדרך, ומה יועיל עקב שבור לשאר ההליכה
סמל מושלם לצליעה הקוסמית-קומית אבל אלי זה גם הזמן לגשת לסנדלר
בצליעה הזו בנתיבי החיים יש רמז לכל השברים והסתירות שהם מי שאנחנו
יש המסתירים את החולשות ויש המשתמשים בהן בשלל צבעי הקשת בהסוואה מושלמת הגלויה לכל
וכל המסכות מגלות שכולנו מולשמים באי המושלמות ובשברים ובחלושות וכל מסע מביא איתו תזכורת של מגוון הדרכים של ההתמודדות האנושית עם כל מה שפוגע
עקב שבור הוא אולי תזכורת חשובה, מתן אות חסד, לכמה תיקונים קטנים יכולים להשפיע על התמונה הגדולה
אולי נצלע פחות ונלך יותר בנחת
היסוד – ראש זקוף ושני עקבים יחפים נטועים עמוק באדמה, כאנכי מתוח בין פה ושם, בין ארץ ושמים
גם יעקב צלע בדרכו הבייתה
והוא ספירת תפארת היה שלם בצליעתו
day 37 of 50 making roses out of pencil shavings
day 39 of 50 war paint is a lot like lipstick