עברית בהמשך
Sometime mistakes are recognised and things get fixed and changed made that are urgent and important and defy the normal right or wrong and worth the risk. These days of Elul are about the commitment to these kind of risky changes for the better in the way we live our lives. Sometimes quick fixes are dangerous and wrong and a short cut that ends up getting us lost. The Jerusalem fix from Charlotte is the latter- and it’s wrong – this being the personal opinion of a loyal and loving son of Jerusalem.
In recent years Jerusalem has won its place back in my heart. It has to do with the beauty of the neighborhood where I grew up and where my parents still live, the fantastic eclectic everything from food to culture to religious experiences, and esp. the impossible combination of ancient and modern- when it works it really works. It has to do with what Shabbat is like in Jerusalem, and how humbling it was this past summer to be present at several Ramadan celebrations shared by Arabs and Jews alike on the border of East and West. All this beauty despite that fact that this tired old city is becoming, again, a much more ultra religious, poor, violent, and segregated city. In fact – it’s precisely because of those factors that Jerusalem is – so much in my heart and on my mind again. I’ve been living in NYC for the last 14 years, go back home a few times a year, and am very excited to be living there this coming year, and hopefully more years- and help this sacred city fight for what’s right. The fight is against the extreme voices that are threatening to destroy the fragile hope that is Jerusalem one more time. And there are plenty of soldiers on both sides.
On this day 18 of the 40 day prepent journey to more focus, honesty and a better new year – I look up from my personal reflections of what has to get fixed in my life and think about the how things get fixed – and not just what it is that needs a fixing.
Fixing Jerusalem, not unlike dealing with the big issues in our personal or public lives – including religious pluralism, human dignity and progress – in Israel and all over the world – is a delicate matter and needs to be done with utmost care. Some fixes and changes require emergency procedures and first aid. Some require serious sterile surgery.
So at the risk of voicing an unpopular opinion I want to say that what happened in Charlotte yesterday is the wrong kind of fix, sending the wrong kind of message. The DNC vote on the floor of the convention floor had what seemed like pretty equal measure of YAY and NAY on the issue of adding God and Jerusalem to the official agenda. Let alone for a moment the issue of combining these two elements – a dubious divine clause and a contested sacred city – is this how big things get fixed, amended, agreed on in a modern day democratic arena?
Was there a 2/3 majority for this amendment? It doesn’t seem likely from watching the videos and reading the coverage of many people who were there. With all due respect to Obama and the Democratic party – whom I support big time – even as they are trying hard to appease the knee jerk reactionaries to all things religious and Israel related – this was the kind of fixing that may win the battle but may lose the war on truth.
Jerusalem, my hometown, much beloved, is much more than the capitol of Israel. It is the place where billions people go to in their minds and hearts when they close their eyes and think of somewhere, something, sacred. It is a promise of potential – of what sacred could look like if compassion would overcome hate. It is also the hometown of other religions and other nations and many other people who are currently treated there like foreigners or worse in their own homes. The political minefield that is the American position on this issue should be dealt with as with mines – carefully and with all the right equipment. Support Israel’s right to exist and get over the either/or mentality that is blocking the brains of most American Jewish voters. Jerusalem is a contested place, a complex reality and its status needs to be determined by the people for whom it matters most – in the most sensitive and caring manner. (To say nothing of adding the God clause in this way to the convention…)
These elections are important, and every vote counts. But not like this, and not on these important issues. When it comes to fixing – our default behaviours, addictions, misdeeds and thoughts patterns – as individuals or as communities – we need to know when and how to fix what really matters. Quick and sloppy fixes tend to be a botched up job and that kind of face lift nobody wants to look into the mirror and recognize as one’s own.
This is the week of fixing, tikkun, re-finding focus. But for the sake of peace and the city of peace and that many of us turn to in prayer each day, and for our peace of mind and heart – gotta fix things right.
יש תיקונים ושינויים שקורים בדרך, בחופזה, בחירום וקיפוח נפש המאפשר סיכונים אפשריים. ויש תיקונים שיפה להם שעה על אף סיכוני ההתמהמהות
מה שיכול חובש קרבי לעשות שונה ממלאכתה העדינה של המנתחת
בימי אלול הללו שכולם במגמת שינוי ותיקון לטובה אני נדרש להתבונן
במה שדורש תיקון מהותי – ובוחר לקחת יום יום למלאכה הלא פשוטה הזו
רוצה היום להתבונן לא רק במה שדורש תיקון – אלא גם בדרכים הנכונות או לא – ליצירת התיקון ושיפורו
והבוקר – מודע לסיכונים של גילוי דעת בנידון – מציץ מבעד לרשימה הפרטית של חטאים והחטאות וטעוני שיפור
בגוף ונפש מתקשה להבין איך קרה מה שקרה אתמול בשרלוט – בענין ירושלים
נדמה לי שיש פה דוגמה לתיקון שטח מביך וקרבי בעייתי מאד
אני ירושלמי, ואוהב ירושלים, וגרתי פה, ומבקר בה הרבה ואגור בה השנה וכנראה שגם מעבר לכך. אני אוהב בה את כל מה שידוע – ויותר – את העתיק והחדש, את המואזין וצפירת השבת והשווקים והתקוות
ודווקא בגלל מאבקיה הנוכחיים כנגד ההקצנה והעוני והאלימות וההפרדה והשנאה – היא על ראש שמחתי ובליבי ואני רוצה להיות בין אלה שמונעים את חורבנה הנוסף והאולי בלתי נמנע
ירושלים היא בעיה פוליטית סבוכה עם דמוגרפיה וגיאוגרפיה ופסיכו-מיסטיקה – פלונטר שפתרונו לא מיועד להמון עם אלא למלאכת מחשבת עדינה ומתחשבת של כל הנוגעים בדבר
ומה שקרה אמש בשרלוט, על רצפת העצרת הדמוקרטית הגדולה היה סוג של תיקון פזיז ונמהר ותמוה ובדיוק לא מה שירושלים – ותהליך השלום החיוני כל כך – צריכים
לא ברור איך עברה ההצבעה של רוב של 2/3 מהצירים הנוכחים – מצפיה בתיעוד וקיראת דוחות של עדי ראיה – לא ברור בכלל שהיה רוב להצעה להוסיף את אלהים וירושלים למצע המפלגה
סוג התיקונים המהירים הזה, דמוקרטי באופו מפוקפק מאד – בא לברך ויצא מקלל
כמו ניתוח פלסטי שיצא זוועה – די קשה להביט במראה למחרת ולזהות את הפרצוף האמיתי
זאת דמוקרטיה? ככה מטפלים בעניינים קדושים ןמורכבים כל כך? הבחירות הקרובות חשובות כל כך ועתידה של האומה הזאת כמו גם עתידו של המזרח התיכון נמצא על הפרק
אני בעד אובמה – ידיד אמת של ישראל ושל החזון ההומני האנושי באשר הוא
אבל
למען השם ולמען ירושלים ולמען השלום – אולי כדאי שנלמד איך מתקנים ומתי מתקנים ואיך נגשים לסוגית התיקון והשיפוץ והשיפור וההוספות למצע בחרדת קודש שאין בה חילול הקודש
בשבוע התיקון הזה תפילה לשלום ירושלים שאיננה רק בירת ישראל אלא גם ביתם של אנשים רבים רבים שנולדו בה וזוכים ליחס של זרים אם לא גרוע מכך
ירושלים היא המקום עליו חושבים ביליונים כשהם עוצמים עין וחושבים על אלהים
והיא עיר בשר ודם ואבן שמגיע לה כבוד ועזרה ראושנה וניתוח לב פתוח ולא הצבעה ביזארית ושקרית על ידי המון נבער
כן לתיקון, לא לקיצורי הדרך המובילים לשום- מקום
